איך לבחור סטאקר חשמלי: גובה, מעבר ומטען

רוב האנשים מתחילים בשאלה כמה הכלי מרים. זו שאלה ראשונה שגויה. כושר ההרמה הוא בדרך כלל הדרישה הקלה ביותר לעמוד בה — רוחב המעבר הוא זה שפוסל חצי מהקטלוג עוד לפני שסיימתם לקרוא אותו.

עברו על שש השאלות האלה לפי הסדר.

1. מדדו קודם את רוחב המעבר

כל דף מפרט של סטאקר מציין נתון Ast: רוחב המעבר המינימלי שהכלי צריך כדי להסתובב, להיכנס למשטח ולהניח אותו. הוא מופיע פעמיים, כי הוא תלוי באופן שבו המשטח מונח:

• משטח 1000 × 1200 mm לרוחב המזלגות
• משטח 800 × 1200 mm לאורך המזלגות

שני המספרים אינם זהים, וההבדל אינו תמיד בכיוון שהייתם מצפים לו. באחד מדגמי ה-1.5 t עם משטח עמידה שלנו, הנתון לרוחב המזלגות הוא 2,410 mm והנתון לאורך המזלגות הוא 2,430 mm; באחר הוא 2,250 ו-2,190. בדקו את השורה שמתאימה למשטח שבו אתם משתמשים בפועל.

לאחר מכן הוסיפו מרווח עבודה. Ast של 2,250 mm במעבר של 2,300 mm תקין מבחינה חשבונית ואומלל מבחינה תפעולית — כל משטח הופך לפנייה בשלוש נקודות. השאירו לעצמכם 200–300 mm מעל נתון המפרט.

לאורך מגוון הסטאקרים שלנו ערכי Ast נעים בין כ-2,190 ל-2,530 mm. אם המעבר שלכם צר מ-2,200 mm, אתם לא מחפשים סטאקר; אתם מחפשים עגלת משטחים ופתרון הרמה נפרד, או תכנון מחדש של המדפים.

רדיוס הסיבוב (Wa) הוא הנתון הקשור, והוא משתנה יותר ממה שאנשים מצפים: 1,340 mm בדגם ה-2 t שלנו עם משטח עמידה, 1,410 mm בסדרת SE עם הנעה מרכזית, 1,570 mm בסדרת E. הפרש של 230 mm ברדיוס הסיבוב הוא ההבדל בין כלי שמסתובב בקצה המעבר שלכם לבין כלי שלא.

2. גובה הרמה: h3 הוא המספר, h1 הוא המגבלה

h3 הוא גובה ההרמה — כמה גבוה המזלגות עולים. זה המספר שחיפשתם.

h1 הוא גובה התורן כשהוא מקופל לגמרי, וזה המספר שבאמת יגרום לכם בעיה. כל מטר נוסף של הרמה מוסיף תורן, והתורן צריך לעבור מתחת למשהו: הפתח הנמוך ביותר שלכם, התריס למפרץ ההעמסה ודלת המכולה כשהכלי נשלח.

כהערכה גסה בתורן דו-שלבי, כל 500 mm של הרמה נוספת מוסיפים כ-250–300 mm לגובה התורן המקופל. בסדרת E שלנו, הרמה של 2,600 mm באה עם תורן מקופל של 1,786 mm; הרמה של 3,600 mm באה עם 2,286 mm. ה-500 mm האלה חשובים אם הדלת שלכם היא 2,000 mm.

המספר השלישי הוא h4, גובה התורן בפתיחה מלאה. בדקו אותו מול התקרה, ראשי הספרינקלרים והתאורה. הרמה של 3.6 m בתורן דו-שלבי נפתחת בדרך כלל לקצת יותר מ-4 m.

עוד שני גבהים שכדאי להעיף בהם מבט:

• h13 — גובה מזלגות מונמכים, בדרך כלל 86–90 mm. אם אתם מטפלים במשטחים סגורים מלמטה או במשטחי החלקה, בדקו את זה.
• h14 — גובה ידית ההיגוי במצב נסיעה, בדרך כלל מצוין כזוג מינ׳/מקס׳ (למשל 970/1330 mm). נוחות המפעיל, לא מרווח.

הרמה חופשית (h2) היא אפס ברוב הסטאקרים הסטנדרטיים. אם אתם צריכים להרים משטח בתוך מכולה או מתחת לקורה נמוכה בלי שהתורן יתארך, אתם צריכים תורן עם הרמה חופשית — זה מפרט אחר, אז ציינו זאת מראש.

3. כושר הרמה, והמלכודת שבו

כושר ההרמה הנומינלי (Q) מצוין במרכז עומס (c) של 600 mm — משטח סטנדרטי של 1200 mm שהועמס באופן אחיד. שני דברים שוברים את ההנחה הזו.

סחורה ארוכה או מועמסת באופן לא אחיד. אם מרכז הכובד רחוק יותר מ-600 mm, כושר ההרמה בפועל יורד, ומהר יותר ממה שרוב הקונים מצפים. אם אתם מטפלים בפריטים באורך 1,800 mm, בקשו מהספק את הנתון המופחת — אל תחשבו אותו בעצמכם.

כושר הרמה בגובה המרבי. בתכנונים מסוימים, בעיקר בסטאקרים בהרמה כפולה, התורן נושא פחות מהשלדה. אחד מדגמי ההרמה הכפולה שלנו מדורג ל-1,500 kg בסך הכול, אבל רק ל-800 kg על התורן בתצורה הגבוהה ביותר. זה תכנון לגיטימי ולא פגם — אבל אם אף אחד לא אומר לכם, תגלו את זה בדרך הקשה.

עגלו כלפי מעלה, אבל לא בהגזמה. כלי של 2 t בעבודה של 1 t עולה יותר לרכישה, שוקל יותר (740 kg לעומת 550 kg בדגמים דומים), דורש מעבר רחב יותר ומעמיס יותר על הרצפה שלכם.

4. מונע בהליכה או עם משטח עמידה

זו שאלה של כוח אדם, לא של מכונה.

מונע בהליכה — המפעיל הולך מאחורי ידית ההיגוי. קל יותר (מ-550 kg), צר יותר, זול יותר, ומתאים לחלוטין כשהכלי מזיז משטחים עשרה מטרים בכל פעם. מתחת לכ-20 מטר לנסיעה, המפעיל הולך מהר יותר ממה שהכלי נוסע באופן מועיל.

עם משטח עמידה — משטח מתקפל עם זרועות ריסון. מהירות הנסיעה עולה מכ-4.2 ל-5.5 km/h עם מטען, וחשוב מכך, המפעיל מפסיק להתעייף. מוסיף כ-100–200 mm לאורך הכולל ובדרך כלל 50–150 kg למשקל העצמי.

המבחן הכן: כמה מטרים בשעה הכלי הזה נוסע? מתחת ל-500 m, קנו כלי מונע בהליכה והשקיעו את ההפרש בסוללה טובה יותר. מעל 1,000 m, קנו כלי עם משטח עמידה — תחזירו את הכסף בתפוקה תוך שנה.

5. סוללה: ההחלטה שעולה הכי הרבה לאורך חמש שנים

עופרת-חומצה, 24 V — ברירת המחדל. בסטאקר של 1.5 t, סוללת 24 V/120 Ah מספיקה למשמרת אחת בעבודה רגילה. זולה לרכישה, דורשת מילוי מים, דורשת אזור טעינה מאוורר, וצריכה מחזור טעינה מלא ולא השלמות ביניים. צפו לשלוש עד ארבע שנים.

עופרת-חומצה, 48 V — מתח גבוה יותר, זרם נמוך יותר לאותו הספק, כלומר פחות חום וביצועים טובים יותר ברמפות ובנסיעות ארוכות. דגם 2 t שלנו עם משטח עמידה עובד ב-48 V.

ליתיום — נטען בהפסקות, ללא מילוי מים, ללא חדר טעינה ייעודי וללא אובדן קיבולת בסוף המשמרת. עולה יותר לכל כלי. זה משתלם כאשר אחד מהמצבים הבאים נכון: אתם עובדים יותר ממשמרת אחת ולא יכולים להרשות לעצמכם החלפת סוללה, או שאין לכם חדר סוללות מאוורר והקמתו תעלה יותר מתוספת המחיר של הסוללה.

למחסן של משמרת אחת עם פינת טעינה, עופרת-חומצה היא עדיין הבחירה הרציונלית. התעלמו ממי שאומר לכם שליתיום הוא תמיד התשובה.

6. רצפה, רמפות ומפתנים

שלושה נתונים במפרט נשכחים, ושלושתם חוזרים לנשוך.

יכולת טיפוס — עם מטען/בלי מטען, באחוזים. ערכים אופייניים: 3/6% עד 6/10%. רמפת רציף העמסה היא לרוב 8–10%. אם כך אצלכם, ציינו זאת לפני הרכישה, לא אחריה.

מרווח גחון (m2) — בדרך כלל 26–35 mm במרכז בסיס הגלגלים. על בטון סדוק, תפרי התפשטות או גשרי רציף, זה לא הרבה.

גלגלים — פוליאוריתן הוא הסטנדרט ומתאים לבטון חלק בתוך מבנה. רצפות מחוספסות או רטובות דורשות תרכובת אחרת; שימוש בחוץ דורש כלי אחר.

אם באתר שלכם יש רמפות ורצפות לא אחידות שסטאקר רגיל אינו מתמודד איתן, שקלו תכנון עם רגליים מתרוממות — הרגליים עולות כדי לעבור את המכשול במקום להיתקע בו.

דוגמה מעשית

מחסן של ספק לוגיסטי חיצוני: מעברים של 2,600 mm, משטחי יורו (800 × 1200) המועמסים לאורך המזלגות, קורת מדף בגובה 3.2 m, משמרת אחת, נסיעות של כ-40 מטר ורמפת העמסה אחת בשיפוע של 7%.

• מעבר של 2,600 mm, כך שכל דגם עם Ast של עד כ-2,400 mm מתאים. זה משאיר את רוב המגוון על השולחן.
• גובה הרמה הקורה נמצאת בגובה 3.2 m, ולכן h3 = 3,200 mm. בדקו את h1 מול דלת המפרץ.
• נסיעות של 40 m, משמרת אחת → משטח עמידה, עופרת-חומצה 24 V.
• רמפה בשיפוע 7% → בדקו את יכולת הטיפוס עם מטען; דירוג של 3% עם מטען אינו מספיק.
• כושר הרמה משטחי יורו עם סחורה מעורבת, ולכן 1.5 t עם מרווח ביטחון.

זה מוביל לסטאקר עם משטח עמידה של 1.5 t עם הרמה של 3,200 mm — והרמפה היא הנתון שמכריע בין שני דגמים זהים בכל השאר.

רשימת הבדיקה לשליחה לספק שלכם

העתיקו את זה לדוא״ל. כל יצרן שלא יכול לענות על כל התשע מנחש.

1. המעבר הצר ביותר, כפי שנמדד, ב-mm
2. גודל המשטח, והאם הוא מונח לרוחב או לאורך המזלגות
3. גובה הקורה או הערימה הגבוהים ביותר, ב-mm
4. הפתח הנמוך ביותר שהכלי צריך לעבור מתחתיו, ב-mm
5. המטען הכבד ביותר, ומרכז העומס אם אין מדובר במשטח סטנדרטי
6. מטרים לשעה, ושעות למשמרת
7. מספר משמרות ביום
8. הרמפה התלולה ביותר, באחוזים
9. מצב הרצפה, וגובה המפתן הגרוע ביותר

שלחו את תשעת המספרים האלה ותקבלו המלצה אמיתית במקום קטלוג.

שאלות נפוצות

איזה רוחב מעבר נדרש לסטאקר חשמלי?

בין כ-2,190 ל-2,530 mm, בהתאם לדגם ולאופן שבו המשטח מונח על המזלגות. קראו את שורת ה-Ast בדף המפרט, והוסיפו 200–300 mm של מרווח עבודה.

מה ההבדל בין h1, h3 ו-h4?

h3 הוא גובה ההרמה (לאיזה גובה המזלגות מגיעים). h1 הוא גובה התורן במצב מקופל — בדקו אותו מול הדלתות שלכם. h4 הוא גובה התורן בפתיחה מלאה — בדקו אותו מול התקרה שלכם.

האם ליתיום משתלם בסטאקר?

רק אם אתם עובדים יותר ממשמרת אחת, או אם אין לכם חדר סוללות מאוורר. לעבודה במשמרת אחת עם פינת טעינה, עופרת-חומצה עדיין זולה יותר לאורך חמש שנים.

האם סטאקר חשמלי יכול לעלות על רמפת העמסה?

בדקו את נתון יכולת הטיפוס עם מטען. סטאקרים טיפוסיים מתמודדים עם 3–6% עם מטען; רמפות רציף רבות הן 8–10%. אם הרמפה שלכם תלולה, ציינו זאת לפני ההזמנה.

בכמה יורד כושר ההרמה עם מטען ארוך?

יותר ממה שהייתם מנחשים. כושר ההרמה הנומינלי מניח מרכז עומס של 600 mm. בקשו מהיצרן את הנתון המופחת במרכז העומס האמיתי שלכם — אל תחשבו אותו בעצמכם.